אלון שב

יליד חיפה. בוגר בתי הספר לאמנויות "רעות" ויצו בחיפה. למד חלילית אצל דרורה ברוק, נעמי רוגל, ומיכאל מלצר, אצלו גם סיים את לימודי התואר הראשון  בחלילית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. למד תיאוריה אצל ד"ר רות אפל ופרופ' יצחק סדאי. זוכה מלגות קרן שרת בקומפוזיציה משנת 2003, וכמו כן זכה במלגה לסטודנטים לקומפוזיציה מטעם אקו"ם, בפרס ראש האקדמיה לשנת תשס"ד, ובפרס שני בתחרות קומפוזיציה ע"ש חנה ידור-אבני. כעת לומד לתואר שני בקומפוזיציה אצל פרופ' חיים פרמונט באקדמיה למוסיקה ולמחול. בנוסף ללימודי החלילית והקומפוזיציה, משמש כמתרגל וכמרצה לתולדות המוסיקה באקדמיה, מלמד בקונסרבטוריון "הסדנא", כותב ושר שירים ומנגן גיטרות ובאס בלהקת "בינתיים". מיצירותיו ומעיבודיו בוצעו ע"י דרורה ברוק, רביעיית אביב, קונסורט מלצר, "תזמורת המהפכה", ואף שודרו בחלקם ב"קול המוסיקה".

 

 

על היצירה "הציפרים"

שירתו של פנחס שדה היא שירה דתית. אהבת האישה שלו, ואפילו ארוטית, היא דתית. אהבת האדמה שלו, וכמובן שההתבוננות מהצד - ההרהורים שלו - דתיים גם הם. בדרך האופיינית לו, נוגע שדה בכל אלה ביראת קודש, תוך שהוא מביט לאחור תדיר, אל מסורת השירה האירופית, והתרבות המערבית בכלל. באורח פלאי,  כשאלה מתמזגים עם הנוף העברי של שירתו, השילוב אינו מלאכותי, ולדעתי הוא מהעבריים, המקומיים, והאותנטיים ביותר. כשלקחתי על עצמי את הלחנת "הציפרים", ידעתי שהאתגר שלי יהיה דומה במקצת לאתגר של שדה עצמו - התכתבות עם המסורת המערבית לשם יצירה של משהו שהיה יכול להיכתב רק בנוף הזה המקיף אותנו. ההרמוניות הן מערביות, המנגינות הן מודאליות כנסייתיות, הקונטרפונקט לפרקים הוא "פלסטרינאי", ובכל זאת, שילובם ביצירה רחוק מרחק מזרח ממערב ממקורות ההשפעה שלי. הצורך של שדה, כמו הצורך שלי, להביט לאחור אל המסורת תוך ש-"איני מביט לאחורי" (אם לצטט שורה מתוך היצירה), הוא אחד מהניגודים המרתקים של שירתו.