תם השרב הגדול השמש רד לים הכחול

ורוח חרישית מרגיעה פנים וצוואר נחיריים ודם.

שני ציירים על החוף רואים לאור היום את הסוף

ולהקת שחפים כמראה שביס אפרפר כלטיפה על הים.

היא לא יודעת כמה תוכל למשוך

היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך

וכבר חשבה לברוח מכאן זה לא עניין

רק שאין לה לאן.

והיא נרדמת בהקיץ, הו

עם הגב לים, עם הראש לשם.

ולא אכפת שכבר יבוא

כך עליה יעבור

עם הגב לים, עם הראש לשם.

אור החשמל מדגדג ואת החושך זה מענג

ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה, אם אפשר במקרה.

שני ציירים על הבר עוד לא מאמינים שנגמר

ושביס הרקדנית מרחף על בטן גליה ולא במקרה.

ובשדרות הרעד עובר, גובר

בחצרות הפחד נובר צובר

פתאום היא מתרגשת נורא סף מאורע,

זה יקרה, זה קרה.

העיר נפתחת לפניו, הו,

עם הגב לים, עם הראש לשם.

לא נלחמת לעצור לא איכפת לה כבר לגמור

עם הגב לים - עם הראש לשם.

והיא נפתחת לפניו - הו,

עם הגב לים - עם הראש לשם.

יאהבוה ציירים יציירוה שיכורים

עם הגב לים - עם הראש לשם.

תם השרב הגדול..