ג. ב. פרגולזי (1710-1736) סטאבט-מאטר
הסטאבט מאטר
דולורוזה – "עמדה האם בוכייה" היא פואמה מימי הביניים המתארת את סבלותיה של
הבתולה מרי בעמדה ליד הצלב של ישו. הטקסט מיוחס לג'קופו
דה בנדטי - נזיר פרנסיסקני, שנודע בכינוי ג'אקופונה דה טודי, ואשר נפטר בשנת
1306. במקורה הייתה מיועדת הפואמה לתפילה פרטית. זהו אחד הטקסטים הדתיים המולחנים ביותר.
מאז ראשית המאה הארבע-עשרה ניתן למצוא את הסטאבט-מאטר בספרי התפילה. כבר ברנסאנס הולחנו יצירות מוזיקליות בהן נעשה
שימוש בטקסט זה. המפורסמות הן משל ז'וסקן דה פרה ופלסטרינה. במאה השמונה-עשרה זכה התמליל לשפע של חיבורים
מוזיקליים. הלחינו אותו אלסנדרו סקרלטי
ובנו דומניקו, אסטורגה, ויואלדי, בונונצ'יני, היידן, בוקריני ואחרים. הסיבה לפופולריות נעוצה כנראה באופי
האמוציונאלי והדרמטי של הטקסט, שהתאים לרוח התקופה, ולאו דווקא בתוכנו הדתי. למרות
האופי הליטורגי של הטקסט, רוב החיבורים של התקופה לא נועדו לשימוש כנסייתי, אלא
למטרות חוץ-ליטורגיות.
הטקסט מורכב מעשרים פסוקים, אשר מחולקים
כל אחד לשלוש שורות, הכוללות שמונה, שמונה ושבע הברות בהתאמה. כל זוג פסוקים מתחרז
על פי הסכימה: AABCCB. בשמונת
הפסוקים הראשונים מבטא הסטאבט-מאטר
חמלה עמוקה לאמו של ישו, בעת עמדה ליד הצלב רואה את בנה הצלוב. לאחר מכן מתפלל
המשורר למדונה לחלוק עמה את צערה, ליטול חלק בסבלו של ישו, ומבקש את התערבותה
למענו, כדי לשרוד ביום הדין. בפסוק האחרון פונה המשורר לישו ומבקש מקום בגן-עדן
לאחר מותו.
ג'ובאני באטיסטה
פרגולזי נולד
בשנת 1710 בכפר קטן באיטליה. הוא נשלח בגיל עשר לנאפולי, שם למד אצל וינצ'י ודורנטה. בחייו הקצרים ידע
חוליים רבים, והוא נפטר בשנת 1736 משחפת בגיל עשרים ושש. פרגולזי
לא זכה לראות בהצלחה הגדולה של כמה מיצירותיו, בעיקר האופרה "השפחה
כגברת" והסטאבט מאטר.
בעשרים השנה שלאחר מותו הפך פרגולזי לאחד המלחינים
הפופולאריים של המאה השמונה-עשרה. בשל כך אף יוחסו לו בטעות יצירות רבות.
את פרסומו קנה פרגולזי
לראשונה בזכות האופרה שלו "השפחה כגברת". במהרה תפס הסטאבט
מאטר את מקומה של האופרה בהיררכית הפופולאריות. עדות
להצלחה הסנסציונית של היצירה הוא המספר
הגדול של הוצאות לאור בהן זכתה במשך המאה השמונה-עשרה, וכן העובדה שהעתקים של כתב
היד נמצאו באלפי ספריות ברחבי העולם.
משך המאה השמונה-עשרה נחשב הסטאבט מאטר של פרגולזי לאידיאל סגנוני ולמופת של טעם טוב. כתוצאה, הופיעו
חיקויים ועיבודים רבים ליצירה. ראוי לציון עיבודו של באך, המוטט "הגדול
בחטאי". במקביל לפופולאריות של הסטאבט מאטר צמחו גם האגדות סביבו. מכיוון שהיצירה הוזמנה אצל פרגולזי בסוף חייו הקצרים, הרבו להשוות בין נסיבות חיבורה
לבין אלו של הרקוויאם של מוצרט. הסטאבט מאטר הוזמן אצל פרגולזי במטרה לשמש
תחליף לסטאבט מאטר של אלסנדרו סקרלטי. את היצירה של סקרלטי ביצעו בנאפולי כבר מעל עשרים שנה, והיא נחשבה באותם
ימים למיושנת מבחינה סגנונית. בקווים כלליים בנה פרגולזי
את היצירה על פי הדגם הקיים של סקרלטי. שתי היצירות
כתובות לאותם הקולות: סופרן, אלט ותזמורת מיתרים. בדומה לסקרלטי,
חילק פרגולזי את התמליל למספר דואטים ואריות סולו במבנה
בינארי. פרגולזי מביע את כאבה של מריה במגוון מלודיות
מעודנות והרמוניות מליאות העזה המקדימות את זמנן במעברים כרומטיים ודיסוננסים
דרמטיים. שילוב של אלמנטים אופראיים באיזון מופלא תרם להצלחה הגדולה של היצירה.