Chi pur ieri cantava, tutto spocchia,	החוחית האהובה על הילד טיטה,
e saltellava, caro a Tita, è morto.	שעד אתמול שרה וקיפצה ביהירות, מתה.
Tita singhiozza forte in mezzo all'orto	טיטה מתייפח ומיבב בחצר הגינה,
e gli risponde il grillo e la ranocchia.	ועונים לו הצרצר והקרפדה.
La nonna s'alza e lascia la conocchia	סבתו קמה ועוזבת הנול,
per consolare il nipotino smorto:	כדי לנחם את נכדה החיוור.
invano! Tita, che non sa conforto,	אך לשווא! טיטה, שלא מוצא נחמה,
guarda la salma sulle sue ginocchia.	מביט בגופה המונחת על בירכיו.
Poi, con le mani, nella zolla rossa	ואז, בידיו, באדמה האדומה
scava il sepolcro piccolo, tra un nimbo	בין עשבי מנטה ותורמוס.
d'asfodeli di menta e lupinella.	הוא חופר קבר קטן.
Ben io vorrei sentire sulla fossa	ואני חפץ הייתי לשמוע מעל קברי
della mia pace il pianto di quel bimbo.	את בכיו של הילד הזה.
Piccolo morto, la tua morte è bella!	ציפור קטנה שגוועת, מותך יפהפה!
	תרגום: לאה מרקביץ'