אַל / מִרְיָם
יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס
יֵשׁ מִלִּים
כָּל-כָּךְ טובוֹת:
יוֹם הֻלֶּדֶת... סוּס... אוֹ שׁוֹט...
וְיֶשְׁנָן רָעוֹת מְאֹד,
לְמָשָׁל לִישׁוֹן, לִלְמֹד...
אַךְ מִלָּה אַחַת קְצָרָה,
אֵין בָּהּ טוֹב וְאֵין בָּהּ רָע,
הַמִּלָּה הַזֹּאת הִיא אַל,
לֹא תַרְגִּישׁ בָּהּ כְּלָל וּכְלָל –
הִיא רָעָה מִן הָרָעוֹת,
הִיא גְרוּעָה בֵּין הַגְּרוּעוֹת!
אַל תִּשְׁאַל יוֹתֵר מִדָּי,
אֵין עַכְשָׁיו לְאַבָּא פְּנָאי!
אַל תָּרוּץ אֶל הַבְּאֵר!
אַל תִּקְפֹּץ מֵעַל גָּדֵר!
אַל תַּכֶּה אֶת אֲחוֹתְךָ –
הִיא קְטַנָּה, קְטַנָּה מִמְּךָ!
אַל, וְאַל, וְאַל, וְאַל!
מִי הִמְצִיא אוֹתָךְ בִּכְלָל?