מתוך הוויקיפדיה בעברית:

גן השקמים הוא פזמון שכתב יצחק יצחקי והלחין יוחנן זראי. השיר עוסק בראשית ימיה של העיר תל אביב באופן נוסטלגי, ומתאר את הגעגועים לתקופה שבה הייתה יישוב קטן עם בתים בודדים בחולות ואת הפיכתה לכרך סואן, שבו גורדי שחקים, כבישים וחנויות. השקמים בשיר מהווים משל לשינוי זה: בתחילה, "היה היו כאן פעם שקמים... ויש לפעמים נערכו ישיבות מתחת שקמים אז בצל", אחר כך "נשכחו השקמים והלבין אז ראשם מאבק", ולבסוף "השקמים נעלמו ואינם, רק שלט את שמם עוד מזכיר". את השיר ביצעה לראשונה להקת פיקוד המרכז בתוכניתה "כף קוף אחד" שהועלתה ב-1954, בעת שיצחקי היה קצין החינוך הפיקודי וזראי היה המנהל המוזיקלי שלה. ביצועו של השיר בידי רעייתו, ריקה זראי, הוא המזוהה עמו ביותר. מאוחר יותר חידשו את השיר אמנים רבים נוספים, ובהם אריק סיני, הכל עובר חביבי ויזהר כהן.