אלוהי צדקי (תפילה מסורתית)
פ. בן-חיים (1897-1984)
מתוך ויקיפדיה,
האנציקלופדיה החופשית
פאול בן חיים נולד כפאול פרנקנבורגר במינכן למשפחה יהודית מבוססת. בצעירותו, כחלק
מלימודי המוזיקה, בחנו את השמיעה המוזיקלית שלו, אך מאחר שלא הצליח לחזור על טון
שנוגן בפסנתר קבעו שאינו מתאים. עם זאת, חינוכו המוזיקלי נמשך וכשהיה בן עשר נתגלה
על ידי המנצח פליקס מוטל, שאף הבחין שלפאול הצעיר יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית. הוא
למד כינור וויולה, אך מאוחר יותר בחר לעבור לפסנתר. כשגדל החל ללוות זמרים בגרמניה
והיה מנצח בבית האופרה באוגסבורג. במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית הצרפתית וכמעט
ונהרג בהתקפת גז. בסוף המלחמה עשה את דרכו ברגל לאורך מאות קילומטרים בחזרה למינכן.
בחודש מרץ 1933, יומיים לאחר שריפת הרייכסטאג, בוצע קונצ'רטו שלו בעיר קמניץ
בסקסוניה. העיתונות הנאצית תקפה את הביצוע: "לא מתאים לבצע מוזיקה של קומפוזיטור
יהודי בעת התעלות לעם הגרמני" נכתב. באוקטובר 1933 עלה פרנקנבורגר לארץ ישראל
והתגורר בתל אביב. שלוש השנים הראשונות שלו בארץ היו קשות, והוא סבל מבעיות פרנסה.
בשנת 1937 חזר להלחין. הוא למד עברית בדקדקנות בעזרת מורה והגיע לרמה גבוהה. אשתו,
שהייתה רקדנית באוסטריה דיברה גרמנית עד סוף ימיה ואמצה לעצמה מעמד של "אשת המלחין".
למרות שהתגורר בתל אביב, לימד בן-חיים באקדמיה שבירושלים. פרופ' יהואש הירשברג, שגם
חיבר ספר על בן חיים, כותב עליו שהוא היה בנתק מוחלט משני המוזיקאים התל אביבים
הבולטים האחרים - אלכסנדר אוריה בוסקוביץ ועדן פרטוש. הירשברג מייחס זאת לענייני
גאווה ואגו של יוצרים בעולם תרבותי קטן באופן יחסי. בן חיים העמיד תפוקה מוזיקלית
גדולה, כמו גם התוודע לזמר המזרחי, בין השאר בזכות הזמרת ברכה צפירה. הוא גם גידל
דור של תלמידים שהפכו למלחינים נודעים. ביניהם נמנים צבי אבני, בן ציון אורגד, נועם
שריף, עמי מעייני, שולמית רן, מקס ברוד ונעמי שמר. כדרכו של מורם, איש מתלמידיו לא
התיישר עם ציוויי הזרם האוונגרדי. בשנת תשי"ז (1957) זכה בפרס ישראל. בן חיים, כמו
כל המלחינים הישראלים יוצאי גרמניה, לא החרים את ארץ מוצאו לאחר מיגור הנאציזם,
והוא זכה להזמנות וכיבודים מגרמניה המערבית. בשנת 1972, בעת שביקר בעיר מינכן בגיל
75, הלך בן חיים ברחוב שהכיר מנעוריו ונפגע על ידי מכונית. מאז היה נכה למחצה, אך
המשיך לעבוד עד למותו בשנת 1984.