דוריבאל קאיִימי  30 באפריל 1914 - 16 באוגוסט 2008 נולד בסלבדור, בירתה של באהיה שבברזיל, זמר, כותב שירים ומלחין, אחד מן היוצרים הגדולים והחשובים ביותר שקמו למוזיקת הסמבה בפרט ולמוזיקה הברזילאית בכלל. קאיימי הוא גם אביהם של המוזיקאים דורי קאיימי, דנילו קאיימי וננה קאיימי. קאיימי נולד לאב מהגר איטלקי ואם אפרו-ברזילאית. במשך מספר שנים הוא שימש כעיתונאי ובד בבד עסק במוזיקה. שיר שכתב אף זכה בפרס הראשון בקרנבל של שנת 1936. שנתיים לאחר מכן עקר לריו דה ז'ניירו משום שהתעתד ללמוד בפקולטה למשפטים, אלא שלבסוף בחר להקדיש את זמנו למוזיקה. זמן לא רב חלף עד ששירו "מהו זה שיש לבאהיאנית" שולב בפסקול סרט שבו כיכבה כרמן מירנדה. מאותה עת הרבה קאיימי להקליט ולשיר ברדיו הלאומי (הבמה הנחשבת ביותר של אותם ימים), כשהוא מלווה בתזמורת, או בליווי הגיטרה שלו לבדה. בשנות ה-60 נמשכה פעילותו המוזיקלית, בין היתר תוך שיתוף פעולה עם אמנים צעירים ממנו כמו אנטוניו קרלוס ז'ובים וז'ואו ז'ילברטו. קאיימי לא חזר להתגורר בבאהיה אחרי שעזב אותה בסוף שנות ה-30 של המאה העשרים. אף על פי כן, הוא לא חדל מעולם לשיר עליה ולכתוב על אנשיה ועל נופיה, על דייגים ועל חופים. הוא לא כתב אין-ספור שירים, אבל לא מעטים מן השירים שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הפופולרית הברזילאית (MPB), והם מבוצעים שוב ושוב; לסגנון הייחודי שלו נודעת השפעה על מוזיקאים מרכזיים כמו קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל. קאיימי נתפס בברזיל כאב-טיפוס של באהיאני. יחד עם ידידו הטוב, הסופר ז'ורז' אמאדו ("ים המוות"), הוא עיצב את הדימוי שיש למולדתו באהיה בברזיל ובעולם כולו. הקהל הישראלי פגש לראשונה בשיריו של דוריבאל קאיימי הודות לזמרת אילנית. אילנית, שגדלה בברזיל ודוברת פורטוגזית, אהבה לשיר בשפת המקור את É doce morrer no mar ("מתוק למות בים"). ב-1974 ערך קול ישראל ערב משיריו של קאיימי שתורגמו לעברית בידי יעקב שבתאי בביצוע אמנים שונים ובליווי להקת "הפלטינה". שירי המופע הופיעו בתקליט בשם "הים - משיריו של המלחין והזמר הברזילאי דוריוואל קאימי" שיצא בתחילת 1975 והודפס שוב ב-1993. אחד השירים, "מרש הדייגים", שהושר באותו ערב על ידי הדודאים הפך להיט וקיימות לו גרסאות כיסוי רבות. דוריבל קאימי נפטר ב-16 באוגוסט 2008 מקריסת מערכות כללית בריו דה ז'ניירו בגיל 94.