|
|
Ernst ist der
Herbst. |
הסתיו הוא רציני. |
Und wenn die
Blätter fallen, |
וכנושרים עלים מעץ |
sinkt auch das
Herz |
צונח גם ליבי |
zu trübem
Weh herab. |
אלי כאב עמום. |
Still ist die
Flur, |
שקטה היא גם דרכי, |
und nach dem
Süden wallen |
וזמרים גולשים אלמים |
die
Sänger, stumm, |
אלי דרום. |
wie nach dem
Grab. |
כמו אל קברם. |
|
|
Bleich ist der
Tag, |
חיוור הוא היום, |
und blasse
Nebel schleiern |
ולובן ערפילים |
die Sonne wie
die Herzen, ein. |
אופף את החמה כמו את הלבבות. |
Früh
kommt die Nacht: |
מוקדם יורד הליל |
denn alle
Kräfte feiern, |
כי חג הוא לכוחות |
und tief
verschlossen ruht das Sein. |
חתום נעול הוא הקיום. |
|
|
Sanft wird der
Mensch. |
האדם עוטה רכות |
Er sieht die
Sonne sinken, |
בראותו חמה שוקעת. |
er ahnt des
Lebens |
כי צופה הוא בוא קיצם |
wie des Jahres
Schluß. |
של השנה והחיים. |
Feucht wird
das Aug', |
לחלוחית בעין |
doch in der
Träne Blinken, |
אך בצעיף הדמעה |
entströmt
des Herzens |
מוצף ליבנו |
seligster
Erguß. |
בשטף טוב ונועם. |
|
|
|
תרגום: אדם רון |
|
|