שמואל ב פרק יט
	א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ
	בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.
Magnificat	לוקאס א', 46-55
Magnificat anima mea Dominum.	רוֹמֲמָה נַפְשִׁי אֶת־יְהוָֹה׃
Et exultavit spiritus meus	וַתָּגֶל רוּחִי
in Deo salutari meo.	בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃
Quia respexit humilitatem ancillae suae.	אֲשֶׁר רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ
Ecce enim ex hoc beatam me dicent	כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה יְאַשְּׁרוּנִי
omnes generationes.	כָּל־הַדּוֹרוֹת.
Quia fecit mihi magna,	כִּי גְדוֹלוֹת עָשָׂה לִי
qui potens est, et sanctum nomen eius.	שַׁדָּי וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ׃
Et misericordia a progenie in progenies,	וְרחמיוֹ לְדוֹרי דּוֹרִות
timentibus eum.	עַל יְרֵאָיו׃
Fecit potentiam in bracchio suo,	גְּבוּרוֹת עָשָׂה בִּזְרוֹעוֹ
dispersit superbos mente cordis sui.	פִּזַּר גֵּאִים בִּמְזִמּוֹת לִבָּם׃
Deposuit potentes de sede et exaltavit humiles.	הוריד שליטים מִכִּסְאם וַיָּרֶם שְׁפָלִים׃
Esurientes implevit bonis,	רְעֵבִים מִלֵּא  כל  טוֹב
et divites dimisit inanes.	וַעֲשִׁירִים שִׁלַּח רֵיקָם׃
Suscepit Israel puerum suum	נֶעתַר לְּיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ
recordatus misericordie suae.	ויִזְכּוֹר אֶת־רַחֲמָיו׃
Sicut locutus est ad patres nostros,	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֲבוֹתֵינוּ
Abraham et semini eius in saecula.	לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם